החלטה בתיק ע"פ 9043/12

           בקשה לעיכוב ביצוע תשלומי הקנס והפיצוי שנגזרו על המבקש על-ידי בית המשפט המחוזי בחיפה בת"פ 3242-07-11 (כב' השופטת ד' סלע) ביום 1.11.12, וזאת עד למתן הכרעה בערעור שהגיש המבקש לבית משפט זה על הכרעת הדין ועל גזר הדין.

1.        המבקש הורשע בבית המשפט המחוזי בחיפה, יחד עם נאשם נוסף, בעבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות, אך זוכה מעבירת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות שיוחסה לו בכתב האישום. על-פי עובדות כתב האישום, כתוצאה מויכוח שפרץ בין המבקש לבין המתלונן (להלן: המתלונן), שכלל דחיפות הדדיות, הכה שותפו של המבקש לעבירה את המתלונן באמצעות אבן בראשו. עקב כך איבד המתלונן את הכרתו ונגרמה לו חבלה. על המבקש הושתו העונשים הבאים: קנס בסך של 3,000 ש"ח או מאסר למשך 30 יום; מאסר על תנאי למשך 12 חודשים שלא יעבור בתוך 3 שנים עבירה בה הורשע בתיק הנוכחי או עבירת אלימות מסוג פשע; פיצוי למתלונן בסך של 5,000 ש"ח. נקבע כי הקנס ישולם ב-3 תשלומים חודשיים שווים ורצופים לקופת בית המשפט החל מיום 15.11.12 ובכל 15 לחודש שלאחריו. באשר לפיצוי נקבע כי הוא ישולם ב-5 תשלומים שווים ורצופים לקופת בית המשפט, החל מיום 1.12.12. עוד נקבע כי אם לא ישולם תשלום כלשהו במועדו, יעמוד הסכום כולו לפירעון מיידי ויתרתו תישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. המבקש הגיש לבית המשפט קמא בקשה לעיכוב ביצוע העונשים הכספיים, אך בקשתו נדחתה. לפי הנטען בבקשה שלפניי עד כה עמד המבקש בחובת התשלומים שהוטלה עליו, ולפיכך שילם שניים מתוך שלושת תשלומי הקנס ותשלום אחד מתוך חמשת תשלומי הפיצוי לקופת בית המשפט.

2.        ביום 16.12.12 הגיש המבקש לבית משפט זה ערעור על הכרעת דינו ועל גזר דינו של בית משפט קמא ויחד עם ערעורו הגיש בקשה לעכב את ביצוע גזר הדין עד להכרעה בערעור. ערעורו של המבקש ביחס להכרעת הדין תוקף את השימוש שעשה בית המשפט קמא בסעיף 34א לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) עת הרשיע את המבקש כמבצע בצוותא בעבירה שונה ונוספת. באשר לגזר הדין טוען המבקש כי הטלת עונש הפיצוי עליו אינה מוצדקת, מאחר שהמתלונן פוצה במסגרת הסכם פשרה שנחתם עם שותפו של המבקש לעבירה (להלן: הסכם פשרה), בעקבותיו הצהיר המתלונן על סיום הסכסוך מבחינתו, וכן מכיוון שהמדינה לא עתרה לעונש של פיצוי ביחס למערער.

           בבקשה לעיכוב ביצוע נטען כי המערער חושש שעד להכרעה בערעורו כלל כספי הפיצוי יועברו למתלונן, דבר העלול ליצור קושי בהשבת הכספים אם ערעורו יתקבל. הדברים אמורים לא רק בתשלומי הפיצוי אלא גם בתשלומי הקנס, שכן בהתאם להוראת סעיף 77(ג) לחוק העונשין, לפיה "סכום ששולם או נגבה על חשבון קנס שיש בצדו חובת פיצויים, ייזקף תחילה על חשבון הפיצויים", ייתכן שהסכומים אותם משלם המבקש בתור קנס יגיעו לידי המתלונן כפיצוי. לטענת המבקש, העברת כספי הפיצוי למתלונן בטרם ניתנה הכרעת בית משפט זה בערעור עלולה להכביד על השבת הכספים, אם יזכה המבקש בערעור. נטען כי לערעור סיכויים גבוהים להתקבל, מאחר שהוא מעלה שאלה משפטית, להבדיל מטיעון עובדתי. עוד נטען כי מאזן הנוחות במקרה דנן נוטה במובהק לטובת המבקש, שכן המתלונן כבר פוצה במסגרת הסכם הפשרה ואף לא טען לזכות כספית כלשהי ביחס למערער. נוכח האמור, עותר המבקש לעכב את העברת הכספים שכבר שילם מקופת בית המשפט למתלונן, ולעכב את ביצוע שאר תשלומי הקנס והפיצוי עד להכרעה בערעורו. 

3.        המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, היות שמדובר בבקשה לעיכוב רכיב כספי בעונש, הרי שמדובר בנזק הפיך, ולכן מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקש. בנוסף, מטעימה המשיבה כי המבקש לא הצביע על כל קושי ייחודי בהשבת הכספים אם ערעורו יתקבל. במצב הדברים זה, לפי הפסיקה, כך נטען, אף אין צורך להידרש לסיכויי הערעור. באשר לתשלום הקנס, מציינת המשיבה כי הלכה פסוקה, שלאור היעדר קושי לקבל את כספי הקנס בחזרה במקרה שהערעור יתקבל, אין לעכב את ביצוע עונש הקנס.

4.        עיינתי בבקשה ומצאתי כי דינה להידחות. כידוע, עונש פלילי של פיצוי למתלונן הוא בעל מאפיינים אזרחיים מובהקים (רע"פ 2976/01 אסף נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(3) 418, 456-465 (2002); ע"פ 7957/08 פלוני נ' מדינת ישראל, פיסקה 3 (לא פורסם, 23.9.08)). לפיכך, השיקולים בדיון בבקשה לעיכוב ביצוע עונש פיצויים דומים לשיקולים בבקשה לעיכוב ביצוע של פסק דין אזרחי, דהיינו מאזן הנוחות וסיכויי הערעור להתקבל (ע"פ 10221/06 ג'ורן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 11.6.07); ע"פ 9623/07 ברקאי נ' מדינת ישראל, פס' 6 (לא פורסם, 10.1.08)). המערער לא הצביע על קושי כלשהו בהשבת כספי הפיצוי, לא כל שכן בהשבת תשלום הקנס. יצוין כי באשר לקנס נפסק כי היות שהנזק הנגרם כתוצאה ממנו הפיך, ככלל אין לעכב את ביצוע תשלומו (ע"פ 6421/08 אבו רויס נ' מדינת ישראל, פס' 11 (לא פורסם, 22.7.08)). אף לא הועלתה כל טענה בנוגע לקושי מצד המבקש לעמוד בחובת התשלומים שהוטלה עליו. במצב דברים זה דומה כי נדרש להצביע על סיכויי ערעור גבוהים במיוחד כדי לקבל את סעד עיכוב הביצוע המבוקש. מבלי לקבוע מסמרות בדבר, לא שוכנעתי כי סיכויי הערעור גבוהים במידה הנדרשת.

           אשר על כן, הבקשה נדחית.

           ניתנה היום, ‏י"ט בטבת התשע"ג (‏1.1.2013).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   עכ

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: